דף הבית / קניות / על פטישים, כשפים ונעלי נשים

על פטישים, כשפים ונעלי נשים

קורה לא מעט שנעליים משקרות לנו.

רובכן ככל הנראה מכירות את זה היטב – אתן נכנסות לחנות במטרה לקנות נעליים, או אפילו לא הייתה לכן כוונה כזו מעולם, אך נעליים בחלון הראווה קרצו לכן תוך ליקוק שפתיים חושני ולא יכולתן לעמוד בכישופן. אתן שייכות להן, זה אבוד. ברעד קל של היודעות מראש את גורלן, אתן מתקדמות לעבר זוג נעליים שכל תפר, עיטור ופיתוח בהן קורא בשמכן. “קחי אותנו הביתה”, הן ממתיקות לתוך האוזן, “את יודעת שאנחנו ואת זה סיפור אהבה, את זקוקה לנו כמו אויר לנשימה”.

 ואז אתן, בלי לחשוב פעם שניה: “סליחה, יש לכם מידה 38 של אויר לנשימה? אה, כלומר הסנדלים האלה שם בפינה?” או אז מגיע טקס הקופסה – פתיחה, הוצאה, שליפה ופינוי של כל מיני ניירות תפוחים ופצפצים, כמו למצוא אוצר בתיבה עמוקה.

 “נו נו, קדימה” הן מאיצות בכן, “הכניסי את רגלך הענוגה סינדרלה!” וכמו באגדה שחוקה, הנעל הופכת אתכן לנסיכות. טוב נו אולי לא נסיכות אבל לגמרי לוהטות. העקב מדויק, מדגיש את הקיעור, מעגל את הקימור, מחטב את הקרסול, מקטין את האף ומרים את הציצים. כן, מוגזם לגמרי כמה שהנעל הזו מוצלחת. כמעט מרגיז אפילו.

 אתן ניצבות מול המראה והולכות כמה צעדים קטנים קדימה, כמה צעדים קטנטנים אחורה, שניים לצדדים, כל העומד מאחוריי ומלפניי ומצדדיי הוא העומד אחת שתים שלוש. נתפסתן. זהו, המשחק נגמר.

 הנעליים יפות שאין לתאר, אתן מרגישות יפות שאין לתאר, על פניו הן מרגישות נוחות והכי חשוב, הן לא מפסיקות להבטיח זאת באוזניכן. “אנחנו נוחות. אנחנו גן העדן של כפות הרגליים. שלמי כבר למוכרת ותעשי איתנו סלפי בפייס”. אתן מערסלות בין זרועותיכן את הנעליים משל היו פרי בטנכן הטרי, מהנהנות למוכרת בעיני עגל מזוגגות וצועדות לקופה כצאן לאובדראפט.

כמובן שלא כל הנשים אותו דבר, מן הסתם.

 חלק טורחות לברר מראש את המחיר ולא מוכנות לתת לנעליים – מושלמות ככל שתהיינה – את המושכות על ההיגיון הבריא.

לחלק יש את הממון כך שזה לא משנה להן.

יש אפילו חלק נרחב של נשים שבכלל לא שומעות נעליים שמדברות אליהן בלחישה מתוקה ומבטיחה אלא ממשיכות בעיניים מזוגגות לחנות הצמודה של כלי עבודה, מחליפות קריצות עם מברגי פיליפס.

 חלק מפלרטטות גם עם פטישים וגם עם שמלות וחלק אפילו לא מתקשרות בכלל עם חפצים דוממים! מוזר, אני יודעת. זה ידוע שהם אינטליגנטים מאוד, ברמה של דולפין או משהו כזה.

בכל אופן, נחזור לחלק מאתנו שכן נפל שדוד לרגלי הבטחות של נעליים יפות שטוענות שהן נוחות ונפלאות ואפשר גם לצאת אתן לפאב השכונתי לבלות וגם לעבודה המשרדית להתענות.

הענין הוא, וזה עניין גדול מאוד, שפעמים רבות הן פשוט משקרות. מסתבר, שהצעדים הקטנים שעשיתן אתן בחנות, לא שיקפו דבר מאופיין האמתי והנכלולי.

 למעשה, ברגע שאתן מגיעות הביתה וממהרות לארגן יציאה בערב כדי שתהיה לכן סיבה לנעול את הרכש החדש, הן מתחילות לחכך ידיים בחיוך זדוני בפינת חדר אפלה.

רבע שעה לתוך הבילוי את מתחילה להבין את האמת המרה ולא עוזר לך גם להתפלל.

את שומעת בקול חד, ברור ומתחזק מכיוונן: “Welcome to hell“.

 

 

אודות מנהל

בדוק גם

המדריך השלם לקניות בגדים באינטרנט

כל כך הרבה אנשים החלו בשנים האחרונות לקנות את הבגדים שלהם באינטרנט, וגם אתם רוצים ...